אמיר סריג יינן יקב סריג - ממשיך להכות שורשים

אמיר סריג - ממשיך להכות שורשים

אמיר סריג הוא דור רביעי לחקלאים שהגיעו מפולין והתיישבו בשנת 1921 במושבה הראשונה של עמק יזרעאל, מרחביה (נוסדה 1911). חלקים נרחבים של העמק היו ביצה גדולה, שלמעט תושב הקבע בעל השם היווני אנופלס לא היה בה דבר כמעט. אחרי מאות שנים של הזנחה, ניסו באמצע המאה ה-19 גרמנים טמפלרים להקים יישוב בעמק, אבל בניגוד למצופה מגרמנים יין הם לא הותירו אחריהם. למרות זאת היום, שנים אחרי ייבוש האזור, יישובו והפיכתו לפנינה חקלאית, ניתן למצוא בעמק גתות, אולי שרידים לאחד מסיפורי התנ"ך המוכרים אודות כרם נבות היזרעאלי אותו חמד מלך ישראל אחאב ובשלו הפסיד את המלוכה. 

לאחרונה התאגדו 12 יקבים בעמק יזרעאל רחב הידיים בניסיון למתג את האיזור. מדובר בפורמט שונה מזה של מטה יהודה מכמה סיבות. שטח מועצת עמק יזרעאל עצום וחוצה כמעט את כל מדינת ישראל לרוחבה. ממישור החוף כמעט, דרך הגליל התחתון ועד בואך עמק בית שאן. אי לכך בשטח כל כך גדול קיימת שונות טרוארית גדולה. מאידך רבים מהיקבים, בעיקר הגדולים שבהם הפועלים בעמק, מייצרים יינות מענבים הגדלים בחלקים שונים של ישראל ולא בהכרח מהעמק, הם לא יוכלו לעמוד בתקנים המחמירים של אפלסיון. בעיות אחרות נעוצות בדלות מקומות הלינה והאוכל היכולים להיות מוצעים לתיירני היין. "אנחנו עובדים על מיתוג שיווקי של האזור כאיזור תיירות שיש בו גם יקבים. אנחנו תמיד על הדרך ואחד האתגרים הוא לפתור את זה".

משפחת סריג מפורסמת גם בזכות אב המשפחה, ד"ר פיני סריג, אגרונום וחוקר גפן למעלה מ-40 שנים וגם בזכות בנו אמיר, בעל שני תארים בביוטכנולוגיה ממכללת תל חי ותואר יינן מאונ' אדלייד שבאוסטרליה. 

משפחה עם מסורת

המשפחה מגדלת כרמים באופן מסחרי מאז 1995 בעקבות מיזם משותף עם יקבי רמת הגולן. יין תמיד סבב את המשפחה אולם מקומו היה ברקע. מקור עניין שולי. כשאמיר סיים את לימודי התואר הראשון, היכרויות אישיות הובילו אותו בשנת 2004 להיקלט ביקב רקנאטי שהיה יקב צעיר באותם הימים. "הייתי שם כמה שנים טובות ומשם עברתי ליקב תבור, התקרבתי קצת הביתה. עבדתי בתבור כשנתיים, נסעתי לעשות את התואר באוסטרליה וחזרתי ליקב תבור עד שפרשתי לחיים עצמאיים."

את היין הראשון שלו הוציא אמיר בשנת 2006, ומאז היין והכרמים הם כל עולמו ובאותה המידה היין אינו נחבא עוד מאחור. אם תבחנו את תוויות היין שלו היום תראו עד כמה מחובר אמיר לאדמה ולטבע המפרה את סביבתו. ביקב מיוצרים מדי שנה כ-10 אלף בקבוקים שעיקרם אדום, אולם בשנתיים האחרונות גם יין לבן מהזן רוסאן ויין רוזה. בנוסף, מייצר היקב מאז 2007-8 כמות קטנה של כהילים בעזרת מזקקה שרכש – גראפה, ערק וג'ין. מבין הכהילים שלו הוא מיישן בחביות של 50 ליטר רק את הגראפה, אולם חושב ששווה לנסות בעניין זה גם את החביות ההונגריות. 

אם יש משהו שאמיר לקח עימו ב"מזוודת" הלימודים והעבודה שלו ביקבים גדולים הוא ראיית העולם שלו לגבי איכות היין. "בראיית העולם שלי, היין צריך להיות קודם כל תקין ונקי, אחר כך אפשר לעשות דברים אחרים. קודם כל לעבוד נכון טכנית."

החביות שלנו

לגבי שאלתי אם ייננים שלמדו במדינות העולם החדש נוהגים בפתיחות גדולה יותר מאלו שלמדו במדינות העולם הישן, השיב אמיר שהפערים כיום אינם גדולים והגבולות מטושטשים יותר. "זה נכון שבעבר העולם החדש היה מתירני יותר מבחינת ייננות, אבל הפער מצטמצם. היום אפשר לנסוע לסיבוב יקבים בדרום אפריקה ולמצוא יקב של צרפתים, יקב של אמריקאים ויקב של מקומיים...הבדלי הגישה העיקריים שרואים, וגם הם מיטשטשים עם הזמן, מתבטאים בגישה הייננים – הוליסטית, רוחנית, של אלו שבאו ממדינות העולם הישן לעומת הטכנית, מדעית של אלו מהעולם החדש."

 עיקר החביות שניתן למצוא ביקב סריג הן צרפתיות, אולם לפני שלוש שנים החל אמיר לעבוד גם עם חביות מתוצרת הונגריה. עד כה אמיר שידך בין החביות ובין זן הטאנט. "מצד אחד זה זן מאוד חזק ושרירי מבחינת הטעם, אולם מצד שני אין לו הרבה מימדים. חיפשנו חבית שתכניס לזן עוד קצת עניין, טעם. החביות ההונגריות נתנו לנו תוצאה טובה גם מבלי להוסיף טאנינים כי גם כך הזן טאני מאוד."

החביות ההונגריות בהן משתמש אמיר הן בנפח 225 ליטר בקלייה במידה מדיום פלוס. העבודה עם החביות הללו וענבי טנאט מאפשרת לו גם לייצר יין ייחודי שהוא גם עשוי זן אחד וגם חבית מסוג אחד – מעיין סינגל חבית אם תרצו. מדובר ביין שמיוצר בכמויות קטנות וזוכה לתגובות אוהדות. "אנשים לא מרימים גבה, דווקא מאוד מתעניינים בזן, מאוד סקרנים, אבל הוא פונה לאנשים שמחפשים משהו שונה."

זן נוסף שלדעת אמיר, שמשמש גם יועץ ליקבים ולכורמים, יוכל להתאים לחביות ההונגריות הוא פטיט סירה ואולי שרדונה אם כי הוא מתייחס אל הניסיון הזה בזהירות. 

לחביות ההונגריות לדעתו שני יתרונות, מחיר נמוך מזה של העץ הצרפתי אולם חשוב יותר תיבלון ים תיכוני, קצת ציפורן, קצת קינמון. החבית אינה מאוד מעודנת אבל התיבלון לדבריו מעט ירוק יותר ומוסיף משהו אחר ליין. הוא מספר כי כשעבד ביקב רקנאטי, הוא עבד גם עם חביות מעץ הונגרי שיוצרו על ידי חבתנים צרפתים. "הרבה יצרני חביות גדולים בצרפת מציעים עץ הונגרי בפורטפוליו שלהם. החביות הללו נתנו תוצאות מאוד מעניינות."

סוף דבר

אם לסכם, נראה מהשיחה כי החביות בהן משתמש אמיר נמצאות בפרונט וגלויות לקהל, בין אם צרפתיות או הונגריות. כל עוד החבית מאפשרת לו לייצר את היין באיכות הכי טובה, המחמיאה לארומות ולטעמים אליהם הוא מכוון, הוא מרוצה.